ההסכמה הכללית של אחדות העבודה לפי הקיבוץ המאוחד

טבנקין לא התייחס לכל חברי אחדות העבודה כאל "צבא החלוץ" . הוא לא האמין שהחברים העירוניים יהיו מסוגלים, מעצם מצבם, לחרוג מחיי היומיום שלהם למאמץ חלוצי קונסטרוקטיבי, כפי שהתבקש מאימוץ התוכנית על­ידיהם . והיו לו כבר אז הוכחות למכביר לביסוס טענתו . את זה, קיווה, יוכלו להגשים אותם חברים שהלכו להתיישבות הקיבוצית של "גדוד העבודה" . הקיבוץ שטבנקין ראה לנגד עיניו, היה "צבא ההסתדרות" : להסתדרות נחוץ צבא שלה, צבא חלוצי העומד לרשותה . זה צריך להיות הקיבוץ . עליו תישען פעולתנו במוסדות . לא על קיבוץ מפלגתי אנו מדברים, כי אם קיבוץ שרוח אחדות העבודה תפעם בו . 20 כשמדברים על צבא, מתכוונים לגוף שהוא מכשיר הביצוע של הריבון עליו . טבנקין הבין זאת בצורה מיוחדת : משמעת לריבון ההסתדרותי היתה נשמת חייו של הקיבוץ, אבל משיכתה של ההסתדרות לדרכו של קיבוץ היא טעם המאמץ ההסתדרותי כולו . אי לכך, אין הקיבוץ יכול להיות נתון למשמעת פורמליסטית עיוורת, אלא למשמעת יוזמת, משמעת של המתייצב בראש כדי למשוך אחריו את הכלל . כלומר, טבנקין הניח חריגה עקרונית של הקיבוץ מן הכלל ההסתדרותי על מנת לעמוד בראש, ולא פחות מכך על מנת לדאוג ...  אל הספר