48 נחלת הכלל : השיכון החברתי והציבורי בישראל במס, ולפיכך היה למדינה אינטרס בעיבוד כזה . אם אדמת מירי לא עובדה במשך שלוש שנים, היה בעל הזכות על עיבוד האדמה מאבד אותה ללא פיצוי, והמדינה הייתה רשאית להציע אותה לאריסים אחרים . קבוצה מיוחדת בתוך אדמות מירי הייתה משאע אריסוּת משותפת על חלקה . אדמת משאע הוחזקה במשותף בידי כל תושבי הכפר או הקהילה, והשימוש בה היה עשוי להימסר לאיכרים שונים בכל פעם . זכותו של האיכר לעבד את האדמה יכלה לעבור מאב לבן או לחזור לידי הקהילה . המשאע, הזכות לעבד את האדמה, הייתה של הכפר או הקהילה, אך האדמה עצמה הייתה בבעלות האימפריה העות'מאנית, ולכן לכפריים היה אסור להצמיד לאדמה מבני קבע, כמו בתים או עצים, ללא רשות . הזכות לעבד אדמות מסוג משאע לא ניתנה למכירה או למשכון, והאיכרים, שלא יכלו להַוון את זכויותיהם, נאלצו אפוא להישאר בכפריהם ולעבד את האדמה . המס ששולם תמורת היבול שהניבו אדמות מירי נגבה בידי מנהיגים ערביים מקומיים, שהיו זכאים לעמלה על שירותם . סוג מיסוי זה היה בלתי יעיל להפליא, שכן לא היה כל תמריץ למקסם את תנובת האדמה או את גביית המיסים . בשל הידלדלות המשאבים הכס...
אל הספר