נימה אישית יפעת ויגאל

| זִקנה 418 יגאל, בן 79 אני גר 26 שנים בכפר . לפני כן גרתי בבית . ההורים מתו והאחים מתו . יש לי אחות אחת . עבדתי ברמב"ם בתור פועל דחק . עשיתי עבודות יזומות, פשוטות . יצאתי לפנסיה לפני הרבה זמן . עכשיו אני עובד במרכז תעסוקה . אני מרגיש זקן . זה קשה להיות זקן . כבר יותר משנה אני על כיסא גלגלים . אני רווק . אני מרגיש בודד . עכשיו אני מרגיש זקן ובודד . תרח זקן . אלטיזאכען . בבית יש לי עוזר ויש לי טלוויזיה בחדר . אני לא הולך לחוגים כי אני זקן . . . פעם הייתי הולך, מאז שאני על כיסא גלגלים אני לא רוצה ללכת . אני רוצה לישון . אף בחורה לא מנשקת אותי . . . לא מלטפת אותי . . . זה קשה . משעמם לי עכשיו .  אל הספר
המכללה האקדמית לחינוך - גבעת ושינגטון