בעונת הגשמים היה ואדי ח'נדאג' שמדרום לרוולתה זורם בכוח ונשפך לאגם . דגי הבינית הארוכים נכנסו אז לתוכו כדי להטיל את ביציהם במים, על גבי האבנים . הדגים נהגו לעלות בנהר עם השקיעה ולחזור לאגם במחצית השנייה של הלילה . מכיוון שהדגים הם דגי האגם והוואדי נמצא בשטח הכפר הערבי תליל, עבדנו במשותף עם הערבים . השלל היה מתחלק שווה בשווה, חציו לנו וחצי למוכתר הכפר אבומנצור, אשר שילם סכום פעוט לפועליו . סוכה ערבית בעלת גג מקומר ובלתי חדיר לגשם, הוקמה ליד הוואדי . ארבעה או חמישה ערבים רבצו בה תמיד, וקפה מהביל רתח בה על גבי מדורה בכל שעות היממה . אני ועוד דייג רבצנו איתם בלילות ובילינו את הזמן בשמיעת עלילות ואגדות ערביות לאין מספר . האש דעכה מדי פעם, ועשן סמיך ומחניק מילא את חלל הסוכה . נשיפות פה ממושכות ליבו את האש מחדש . המים הקפואים, הקור, הגשם והרוחות העזות שנשבו, גרמו לכך שלא ניתן היה להתמיד בשיטת דיג זאת יותר משעה אחת . על כן התחלפנו בינינו וחזרנו להתחמם ליד האש שבסוכה . השכם בבוקר אספנו וחילקנו בינינו את שלל הדגים . הדגים שנותרו נצודו עלידי הערבים בעזרת "מטריאן", מוט ארוך ובקצהו שתי שיניים חדות...
אל הספר