הקיבוץ לרשות המלחמה

288 שער רביעי : 7491­ 1949 אמרנו : אפילו להפסיק לקצור ירק, ולגייס את בל הכוח להכנת ההגנה על הנקודה . , עם החמרת המלחמה, אתרי ד,­ 15 במאי ועוד לפני זה, הציגו חברים בפנינו את שאלת הפינויים . עמדתנו היתד, : איו לאן לפנות . המקום הבטוח . : ■­■ ', ביותר ­הוא הישוב שלך, ­המקום שהחבר יכול למסור בו את כל כוחו, . , ­■; . . . כל שעות עבודתו להגנה ולבטחה לו ולילדיו . הסברנו לחברים שמציאותו של הילד במקום קובעת בשביל כל הבר שעובד ומכין יומם ולילה כדי להבטיח מקלט לילד ולעצמו . אבל ע"י הפינוי, ע"י העברת הילד למקום אתר ­ אין מבטיחים אותו לא בעיר ולא בישובים אחרים . מפני שגם הישוב האתר ­לאנשיו אין כוח להבטיח מקלט בשביל ילדיו­הוא ובשביל ילדי הישוב המפנה למפרע . לכן קבענו : שתנועת הפינוי למפרע ­ איננה תכליתית, היא מנמיכה את רוחו של הישוב . דעתנו היתה שאת הילדים יש להוציא מהישוב הנתקף . הפסדנו זמן ולא ניצלנו את כל כוחנו . ברבים מן הישובים שלנו לא נעשו ההכנות הדרושות . זה נעשה, מתוד החשבת המשק, מתוך דאגה לפרנסה . מי שלפני תודש­חודשיים פגע במשקו ועשה את ההכנות הדרושות­פגע במשקו פחות מאשר מי שדאג למשקו בל הש...  אל הספר