116 || כותבות הלכה בצעירותי ליוויתי את אחיי הקטנים לגן הציבורי הסמוך, ובעוד אני דוחפת את הנדנדה קדימה ואחורה, מצאתי את עצמי מהרהרת במידת המתיחות בכבלי הנדנדה ובתנועת המטוטלת שנוצרת והדרך להגדירן בנוסחאות שאני מכירה משיעורי הפיזיקה שלמדתי באותן שנים בתיכון . החוויה המתמטית של המציאות כרוכה בהתבוננות המנותקת מן החוויה עצמה, מעין ‘גלות' מהמציאות . מה שלא ראיתי בהתבונני כך בנדנדה היה השעשוע שביכולת להתנתק מן הקרקע, להתנודד בין שמיים וארץ, להגיע לגבהים שבדרך כלל איננו מגיעים אליהם בכוחות עצמנו, התעלמתי גם מתחושת הלחץ שבתנופה על מרכז הבטן ומהאדרנלין שנלווה לכל תנועה ותנועה כזו . הפיזיקה אינה מתיימרת להתייחס לכלל התופעה ולחוויה האנושית בתוכה אלא לבאר נקודת התבוננות מסוימת . שנים רבות לקח לי עד שהגעתי להבנה שהפיזיקה מסבירה את העולם, אבל לפעמים כדי להבין את חוקי הפיזיקה צריך קודם להתבונן ולהבין את העולם כשהוא לעצמו . עם הזמן למדתי שגם דברי חז"ל אינם רק נקודת התבוננות, אלא מבט מכליל על המציאות גם אם הניסוחים שלהם לעיתים נראים משפטיים ומנותקים . אי אפשר לעמוד על דעתם של חז"ל אם אין מעמיקים בחוויו...
אל הספר