הקדמה

[ 12 ] לבנות חיים שראוי לחיותם מבעיות דומות . יש תקווה תמיד – מתברר שאנשים שנחשבים "חשׂוכי מרפא" נרפאים דרך שגרה . מרשה עברה את זה על בשרה, חייתה את זה, לא רק דיברה על זה . היא נתנה השראה למטופלים ולמטפלים ועודדה אותם שלא לוותר לעולם, גם כאשר העתיד נראה קודר ללא תקנה והיה נדמה שהאפשרות היחידה היא להרים ידיים . הטיפול שפיתחה מרשה, טיפול דיאלקטי-התנהגותי, DBT , הוא הטיפול היעיל ביותר לאנשים אובדניים מאוד בעלי יצר הרס עצמי, לעיתים קרובות כאלה שאובחנו כבעלי הפרעת אישיות גבולית ( מונח איום, אבל אנחנו כנראה תקועים איתו ) . הם סובלים סבל רב, ובה בעת גורמים סבל רב לסובבים אותם – למשפחה, לחברים וגם למטפלים . הם מפגינים את השיעור הגבוה ביותר של ניסיונות אובדניים ושל מקרי התאבדות . לעיתים קרובות הם מקשים מאוד על המטפלים בהתנהגויות מורכבות שאינן ניתנות לצפייה ולפעמים בהתנהגויות אלימות רגשית ופיזית . לפני שפיתחה מרשה את הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי, נהגו מטפלים לוותר לעיתים קרובות על טיפולים שהיה נדמה כי אינם מתקדמים לשום מקום ואינם מביאים תועלת, ומטופלים פשוט הגיעו לעיתים קרובות לבתי חולים או מתו . הי...  אל הספר