הכוונה היתה להופיע שם כפליטים יהודים ולהיבלע בתוך התנועה הניכרת שלמעבר יהודים מהאיזור, שעבר להונגריה מרומניה בתיקוני הגבול שנעשו בשנים האח רונות . למדתי היטב את מפת האיזור וחיכיתי לתאריך הטיסה . במחצית מאי 1944 הועברנו לאיטליה, ושוב חיכינו . ביום הראשון של יוני התקבל בבארי מברק דחוף לשלחני חזרה למצרים והוטסתי לשם באווירון . בשדההתעופה חיכה לי הםטיישן המוכר של a Force שלקחני ישר לתלאביב לסוכנות, לראובן שילוח, איש הקשר שלנו . התברר כי באחרונה הגיעו עולים שעברו דרך ארד ובפיהם אינפורמציה חשובה וטריה . נמסר לי כי בביתהכנסת בעיר זו, ובמקווה הסמוך אליו, פועלת תחנת מעבר השולחת פליטים לכיוון בוקרסט . מצויד בשמות של אנשי קשר בארד, עשיתי את כל הדרך חזרה ובבארי מצאתי את שותפי בשלבי הכנה מזורזים להטסה מיידית . וכך הגענו לשדה תירס אחד ושני ושלישי ובתום שני לילות ויום, טרם החלפנו מלה עם אדם, אף כי עברנו על פני איכרים העובדים בשדות . היינו לבושים במדי תכלת של חיל התעופה הבריטי, אך את הז'קט נשאנו על היד, את העניבה והכובע הסרנו וקברנו, ואילו שאר הבגדים כוסו בוץ ולכלוך, וקשה היה להכיר את מוצאנו לפי...
אל הספר