אפרים פרוצ'ינובסקי (גלעד) - הפלישה לאיטליה

הוא טוב, אין סימני בהלה . מתרגלים לאט­לאט לקצב ה"קונצרט" המתחולל, ומחכים לפקודה להיכנס למכונה . המכונה שלי בין הראשונות ליציאה . ב­ 3 לפנות בוקר מוצאת המכונה שלי בעזרת המנופים מבטן האוניה למרומי האוויר ומורדת לתוך ספינת הפלישה העומדת בצד . הנני עובר מיד לספינת הפלישה ותופס את ההגה . המכונה שלי ראשונה לפלישה . אנו מפליגים וכעבור 20 דקות מגיעה סירת הפלישה קרוב מאוד אל החוף . ניתנה לי פקודה לזוז . אני משתמש בכל כוח המוטור ומזנק קדימה . הצלחתי לעלות, והגלגלים הקדמיים כבר נמצאים במים . מהחוף רומז לי פנס אדום, המראה את הכיוון . עוד קפיצה וטלטול חזק ­ ואני נמצא על אדמת איטליה . רגש גאווה מתגנב אל לבי ומאמצני . מסבירים לי מהו הכיוון שעלי להמשיך בו, ומאחרי יתקדם כל המשמר . אני נוסע לאט . הירח שקע ורק אור חיוור מאיר את הדרך . כעבור 15 דקות אני מגיע למקום החניה הראשון בתוך שדה טבק . לאט­לאט מגיעות יתר המכונות, ומשתררת הרגשה טובה יותר . החבריה מספרים האחד לשני רשמי הדרך . לאט לאט מסתדר המחנה למנוחת לילה . יומנו הראשון על אדמת איטליה התחיל לקול רעמי הטנקים של הדיוויזיה שעברה על­ידינו בדרכה לקווים ק...  אל הספר