לעברנו הצבא החבשי, עם סכינים ביד; ילקוטי פצצות נזרקו עלינו . אחריהם היו מכונותיריה איטלקיות שירו עלינו . קיבלנו פקודה לא לבזבז כדורים . יריות רק למטרה . פצצות היו לנו הרבה . הרגנו כ 200 איש . הם התקרבו אלינו מאוד ואז נמלטנו לוואדי . המפקד נפצע והמשיך לירות . אמר לנו שנעזוב אותו . גם האנשים במכונות היריה נפצעו שם . נהרג שם גם שמריהו וינשטיין . חזרנו למטה, כשאנו כולנו פצועים מאבנים ומהדרך הקשה . רצנו, מצאנו פסי רכבת ועד שחזרנו למחנה שלנו, כל אחד היה פצוע, עייף; חסרו לנו שלושה אנשים שני יהודים והקצין ) הקפטן האנגלי ( . נחנו שני ימים ויצאנו שוב בכביש קרן . התקדמנו בהרים גבוהים בגובה של 2000 2500 מטר . בדרך ירו עלינו מכל פינה, אך נהרגו רק אחדים . פעם בבוקר חיפשתי את הגופיה שלי, לא זכרתי שהיא על גופי מרוב לכלוך . במשך חודש וחצי לא החלפנו לבנים . אחרכך מצאנו קצת מים, התרחצנו והיינו קצת יותר נקיים . בסביבה ההיא חם מאוד ואין ירק . העצים היו שרופים . לשתות קיבלנו מימיה אחת ל 48 שעות . מצצנו אבנים מרוב צמאון . האוכל היה בלתי מבושל ) בולביף ( וקשה היה לאכול, כי זה מצמיא . היינו מקבלים ג...
אל הספר