ויג'נאנה יוגה ויוגה שיקומית 119 במהלך הטיפולים והניתוחים שעברתי . בעת האימון, הרגשתי שאני מקבלת איזו ריבונות על הגוף שלי, שקט, מקום פרטי שלי שמתעצם . האימון חייך אליי וחיבק אותי בחזרה, כמעט תמיד יצאתי ממנו מעודדת . גם כשהבראתי, עד היום, האימון הזה הוא המצפן שלי . שם אני מזכירה לעצמי לשמור על עצמי ולהיות קשובה . אני מזכירה לעצמי שעל אף שכל צד בגופי מרגיש אחרת, יש מרכז חזק שמחבר בין שני הצדדים, שיכול להכיל את המורכבות הזו, לגשר בין הפערים, לייצב, לחזק, לתמוך ולרומם . אני מזכירה לעצמי שבכך שאני לוקחת חלק פעיל בתהליך ההתמודדות וההחלמה, אני מאפשרת לעצמי להחליק חזרה טוב יותר לחיים ה"רגילים", שלמה יותר עם מי שאני עכשיו . בעלת צרכים אחרים, קצת שונה, אחרת משהייתי, אבל לא טובה פחות ואפילו אולי טובה יותר, באופנים שלא הכרתי קודם . כשהבראתי, הרגשתי שמה שעזר לי כל כך — ודאי יעזור גם לאחרות במצבי . אבל במקום שבו הייתי לא היו שיעורים כאלה . ידעתי שזה מה שאעשה : ומאז ועד היום, אני מלמדת בקבוצות ייעודיות, וכן מלמדת נשים, שאינן חזקות דיין להגיע לשיעור, בבתיהן . אני נושאת מדי פעם דברים בפני צוותים רפואיים...
אל הספר