מסעי הצלב, רצח, חורבן וגירוש קהילות יהודיות בימי הביניים

182 | ארי לבס מקובל להאמין שנאומו של האפיפיור אורבנוס השני בקלרמון אשר בצרפת ב - 27 בנובמבר ,1095 שבו הוא ציין את מרכזיותה של ירושלים בעולם, היה הקטליזטור ליציאה ההמונית למסע הצלב הראשון . מהנאום הבינו ההמונים כי הימצאותם של הנוצרים בירושלים ובארץ ישראל היא תנאי מוקדם להופעת 68 הגאולה . ההתייחסות לירושלים הארצית ולהכנעת הדתות שאינן נוצריות בירושלים הייתה שינוי ממשי בפרשנות הנוצרית למקרא . עד לפרשנות זו היה מקובל כי כל הנבואות יתגשמו לאחר חזרתו של ישו . בדרכם מזרחה, ללא ציוד וללא מפות, הרגו הצלבנים ברואן אלפי יהודים ללא הבדל גיל או מין . הם חסו רק על אלו שהסכימו להתנצר . בהגיעם לעמק הריין בגרמניה פרעו וטבחו נושאי הצלב אלפי יהודים בקהילות שו"ם . בדרכם לירושלים זרעו הצלבנים הרס, רצח וחורבן מוחלט של קהילות יהודיות רבות, עד כדי מחיקתן מעל פני האדמה, כתוצאה מכך, נקבר ואבד פולקלור חיים יהודי ייחודי ומגוון, פולקלור שהקהילות השונות סיגלו וטיפחו במאות שנות קיומן . ביולי 1099 הגיעו נושאי הצלב לירושלים . הצלבנים פרצו את חומות ירושלים, כינסו את היהודים בבית הכנסת, הציתו אותו ושרפו את בית הכנסת עם ה...  אל הספר
אוריון הוצאה לאור