אֲרִיקֶה, אַיֶּכָּה ! | 17 חייו . שמו של לייב ליאון הונצח במדינת היהודים בשם העברי ארי, שם שלא היה נפוץ בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל . בשנת תשי"א, חודשים אחדים לאחר שסבתי שרה אסתר עלתה ארצה, היא שמה פעמיה לירושלים העברית, לישיבה הגדולה ותלמוד התורה מאה שערים, במטרה לשמר את זִכרם של בני משפחתה הקרובים שנספו בשואה ושל הוריה שנפטרו בווילנה לפני השואה . סבתי תרמה את כל כספה בתמורה לבקשה צנועה, שזכתה לאִישורם של ראשי הישיבה, אישור שניתן בדמות תעודות גדולות, נאות וצבעוניות . בקשתה הייתה שתלמידי הישיבה ילמדו בכל שנה ביום ט"ו באלול משניות ויאמרו קדיש לעילוי נשמתם של בעלה, ארי ב"ר מאיר פינק ז"ל, ובניה, מאיר דוד ב"ר ארי ז"ל ומשה ב"ר ארי ז"ל . על פי הכתוב בשלושת התעודות, יקיריה נפטרו ביום ט"ו באלול . ביום ט"ו אלול ה'תש"ב נרצח באושוויץ בנם הבכור, ד"ר מרכוס ( מקס ) , מאיר דוד . מסתבר, וזו הייתה הפתעה עבורי, כי ביום שבו פנתה סבתי לישיבה היא ידעה את יום מותו של בנה הבכור . כנראה שיום מותם של בעלה לייב ובנה משה לא היה ידוע לה . בנותיה, אִמי רוזה ואחותה ברטה, לא ידעו עד יום הסתלקותן מהעולם את יום מו...
אל הספר