יוסי בןארצי דומה שתהליך זה של הפקת לקחים והתאמה למציאות המשתנה נמשך גם בימינו, עת משתנים מושבי העובדים מיסודם, ונדונים שינויים מהותיים בקיבוץ ובמושב השיתופי . כתוצאה מכך, מתאפיינת ההתיישבות היהודית בארץישראל במגוון רב של צורות התיישבות בעלות מאפיינים ייחודיים מבחינה ארגונית, משקית, חברתית וגיאוגרפית . במשך כ 40 השנים הראשונות נוסו בהתיישבות הציונית לא פחות משש צורות התיישבות : מושבה, חוות לסוגיהן ) הכשרה, נטיעה, ניסוי ( , מושב פועלים, אחוזה, קבוצה ו"קואופרציה", ויש שמונים אף צורות אחרות . 4 רובן נוסו בשנים 8091 ,1914 לאחר כ 25 שנים של דומיננטיות של המושבה כצורת התיישבות יחידה, ומתוך ריבוי זה נותרו בתקופת המנדט שתי צורות התיישבות עיקריות : הקיבוץ ומושב העובדים . לצדם נוסדו גם מושבות ומושבים שיתופיים, אך הקיבוץ ומושב העובדים היוו את עיקר ההתיישבות הציונית בתקופה זו וגם לאחר הקמת המדינה . מתוכן הלך וכבש לו מושב העובדים את המקום הראשון מבין צורות ההתיישבות, ולא בכדי מיקדו הוא והקיבוץ את עיקר העניין המחקרי בהתיישבות היהודית מכל נקודת מבט שהיא : היסטורית, גיאוגרפית, כלכלית וחברתית . כך ...
אל הספר