סיכום

בהימנעות מ"פיטורים", כלומר עזיבה של חברים את הקיבוץ בתקופות שפל, אלא גם בשמירה על רמת חיים יציבה יחסית . בארגון שיתופי כמו קיבוץ, חלק מהצריכה נעשה על פי תור וותק ­ כלומר חברים התורמים את כל מרצם למען הקיבוץ מוותרים בהווה על מוצרי צריכה מתוך אמונה שיקבלו אותם בעתיד . אי עמידה בהתחייבות מעין זו עלולה להשמיט את הקרקע מתחת שיטת הצריכה של הקיבוץ ולערער את האמון שהחברים רוחשים לו . גם האפשרות שנתן האשראי המרוכז לקיבוצים לפתח מקומות תעסוקה חדשים ונוספים עבור בני הקיבוץ החוזרים הוא מעין סוג של השקעה בהון אנוש, שאמורה הייתה לתת את פירותיה לאורך השנים וליצור תשתית לצמיחה עתידית ­ שממנה ייהנה גם הבנק בזכות הגדלת היקף עסקיו . בנוסף לכך, לקיבוצים הייתה נציגות בחלק ניכר מהנהלות הבנקים, שחיזקה את שותפות האינטרס בין הבנק לקיבוץ . לכאורה, אם כן, מערכת האשראי המרוכז סיפקה חלק מהתנאים ההכרחיים להתפתחות של הקיבוץ כארגון שיתופי . לפיכך, גם לפי טייסון ולוין, ריכוך מסוים של אילוצי התקציב היה תנאי הכרחי או מסייע לקיומו של ארגון שיתופי באשר הוא . ארגונים תחת אילוצי תקציב רכים במשטר קורפורטיסטי ­ המקרה של מערכת...  אל הספר