דרכים רישות לא רק לעצמו אל * לתנועת העבודה כולה . איו זאת שהקיבוץ עצמו או התנועה הקיבוצית כולה מילטו את עצמם מגורל ההתמסדות . אבל הואיל והם בכלזאת שומרים על ייחודם הווברתי לעומת הסביבה וחייהם מושפעים משיקולים אידיאולוגיים יותר מכל הברה אחרת בארץ קשה לחברי קיבוץ להזדהות עם "מוסד", שנראה שקוע כולו ב"סירורים" אפורים, עסקנות, מאבקיכוח וטיפול בענינים רחוקים מהווייתם . יש בוודאי מידה ממויימת של וולגריזציה של התיזה המארכסיסטית, אם טוענים שהחוויה של הקיבוציניק כ"עצמאי" מפריעה להכרתו כ"פועל" נאם כי זה נכוו, באשר הוא נעשה מעסיק של פועלים שכירים ( . אבל אפשר לסתור טיעון זה לגמרי . רק אם אפשר להראות, כי מעבר לאינטרסים כלכליים שונים לטווח קצר, יש אינטרס משותף לטווח ארור או, במלים אחרות, שהרעיון החברתי המשותף הוא אשר מייצג גם את האינטרס האמיתי של כל חלקי ההסתדרות לטווח ארור . אם זה היסוד, כיאז, ורק אז, יש מקום ל"כלליות" של ההסתדרות, מעבר לשיקולים המטריאליסטיים הפשוטים טל צד זה או אחר . הקיבוץ וההסתדרות האמת ניתנת להיאמר, שחברי קיבוץ רכים אינם מבינים לא את השיקול הזה לטווח ארוך, ואפילו לא את "...
אל הספר