תאדנזת והשמים ממושך בשאלה הזאת, בהשתתפות חברי כנסת ושרי ממשלה . בדיון זה הייתי בין אלה שגרסו שאת אדמות הנפקדים יש להעביר לידי הקהק"ל, כנציגת עם ישראל, כי שייכות למדינה אין בה כדי למנוע שבמשך הזמן יהיה שינוי בדרך חקיקה בכנסת שיאפשר מכירת קרקעות לכל דיכפין, ויערער את המעמד המיוחד של קרקעות ישראל כנכס הלאום לצמיתות . ) ואכן, כבר היינו עדים לניסיונות כאלה : בכנסת נתקבלה החלטה למכור 100,000 דונם למטרות שיכון, וגם היה ניסיון לשנות את השיטה של החכרת אדמות חקלאיות ולהמירה במכירת קרקעות למתיישבים . ( כרגיל, הוויכוח נגמר בפשרה : הקרן הקיימת לישראל קנתה מהממשלה שני מיליון דונם אדמה חקלאית המיועדת להתיישבות . התמורה שולמה ע"י הכנסות הקהק"ל במשך שנים רבות, בתנאי שכסף זה יעמוד לרשות המחלקה להתיישבות למטרות התיישבות חדשה . וכך, הקהק"ל נשארה שותפה למעשי ההתיישבות בהתאם למסורתה רבת השנים . בשנת 1960 נתקבל בכנסת חוק מינהל מקרקעי ישראל, וקמה מועצת מנהל מקרקעי ישראל, שמחצית חבריה מן הקרן הקיימת לישראל ומחציתם נציגי הממשלה . יו "ר המנהל הוא שר החקלאות . ניהול משק המקרקעין עבר למינהל, והקהק"ל לקחה על עצמה ל...
אל הספר