הכללי מיותרים, כי ביחידות הלוחמות המציאות שונה . הן דעה א' שלכם והן דעה ב' שלכם נבלעות במציאות המלחמה תוך סינתיזה של שתיהן . אותנו המאבקים שלכם לא מענינים . השיקולים אצלנו הם שיקולים של הישרדות פיזית ושל הרצון לנצח במלחמה . כל הנעשה במטה הכללי עדיין אינן מספק לנו בגד ונעליים לחיילים, גם לא נשק ותחמושת מספיקים . והפקודות שלכם רחוקות . . . " אליהו ראה במאבקו מאבק נכון, מאבק על עשיית הסינתיזה בין הדעות מלכתחילה ומבראשית, מאבק על דמות הצבא, על דמות המדינה . בןגוריון נטה, כמובן, לקבל את הדעה השניה, דעת יוצאי הצבא הבריטי . היו אנשים שצבא, מדים, קצינים, פקודות וטכס היו מושגים מאגיים עבורם, שייצגו עוצמה, גבורה, ממלכה . . . בןגוריון היה מאלה . אילו ניתן הדבר בידו היה מכריע מיד עלידי טיהור וניתוח מהיר וקובע הלכה . אולם התפתחות המאורעות לא איפשרה לו את ההזדמנות המידית, והוא היה מוכרח להמשיך ולהישען על המערכת שהוקמה עלידי ה"הגנה" ועלידי מטכ"ל ה"הגנה" ולחיות עם המחלוקת . בןגוריון "חרק בשיניו" וחיכה להזדמנות שתבוא, אףכי בחשבון היסטורי ניתן לקבוע כי ארגון ה"הגנה" הוכיח עצמו במלחמת העצמ...
אל הספר