194 עדי אפעל - לאוטנשלגר שאינן ניתנות לרדוקציה זו לזו - מראה את המשפחה כשדה אתי, הנוגע לקורות החיים והחוש כפעולה . חובה לדבור במשפחה ולכתוב אותה . חובה לעסוק במשפחה כיוון שהיא, בנוראיותה המרהיבה, עדיין עימנו, על אף חרונם של הפרוגרסיבים והליברלים למיניהם, כיוון שהיא קרוב-ל-מודע תרבותי, כיוון שהיא רוחשת בפני השטח הנראה, המוצג, של החיים ; גם אם ישנם, בתיאטרון המשפחה, אחורי הקלעים, אחורי הקלעים של החיים . המשפחה היא בקדמת הבמה של החי . היא נמצאת בטלוויזיה, בסדרות ובכתבות התחקיר של כתבי הבריאות, הרווחה והכלכלה, היא מיוצגת בסטטיסטיקות של ניצול הייצור, היא מגיחה מפי הנשיא האמריקני, היא נמצאת גם בפיהם של אנשי דת בארצנו . היא נמצאת, ככל הנראה, בפיו של כמעט כל שמרן . מי ששומר, כך נראה, שומר קודם כול על המשפחה . אך נראה ש"ראוות המשפחה" איננה מציגה אותה, כפי שאנו מבקשים כאן, כפעולה נראית . ובמיוחד כאשר מדובר בחיים המורליים של המשפחה : מעבר לדיבור המצועצע של הפיות השמרניים, מעבר להוקעה הכמו-שמאלנית של קיפוח זכויות הילד או של האישה הנשואה, כמעט לא קיים הניסיון הפילוסופי לתת דין וחשבון לגבי קיומו של ...
אל הספר