אמפתיה לבין ריפוי עלתה עוד בימיו, ולמעשה ממשיכה להעסיק את הפסיכואנליזה מאז ועד ימינו . באותה הרצאה, במילותיו האחרונות, ביקש קוהוט להציג את ה"אני מאמין" שלו בנוגע לשתי נקודות מרכזיות . הנה הדברים שאמר בנוגע לראשונה : במאמרי משנת 1959 [ "אינטרוספקציה, אמפתיה ופסיכואנליזה : בחינת היחסים בין צורה של הסתכלות לבין תיאוריה", Kohut 1982 ] הגדרתי אמפתיה במונחים אפיסטמולוגיים [ . . . ] בניגוד לשדות המדע הפיזיקלי שמתמודד עם המציאות החיצונית, [ והתופעות ] מוגדרות על ידי עמדתו החיצונית של הצופה ביחס לנצפה וכפופות לפרדיגמות חשיבה סיבתיות, זמניות ומרחביות . כלומר, "אקסטרוספקציה" [ . . . ] . החקירה האמפתית [ "אינטרוספקציה מושאלת" ] מתנהלת בשדה תצפית תאורטית שבו האני הצופה מאזין לדיווח של אדם שרואה דברים שאיננו יכולים לראות, כי אנו לא שם ואיננו יכולים להיות שם או כי אינהרנטית בלתי אפשרי להיות שם [ . . . ] איננו יכולים לראות מה נוכח "בתוך" [ עולמו הסובייקטיבי ] של המטופל . אנו מנחים אותו לדווח מה מתרחש בתוכו [ . . . ] והאנליטיקן מחויב להקשיב . [ . . . ] כל חיי כפסיכואנליטיקאי היו הקשבה . אני יודע איך לה...
אל הספר