5 זיכרון ושכחה: הפרדסים הערביים־פלסטיניים האבודים

200 מוסטפא כבהא | נחום קרלינסקי בוחר לתאר את עצי התפוז כעדים למה שהתרחש בשנת 1948 בכפר אל-חרם ( סידנא עלי ) . ברומן זה ישנה הקבלה ברורה בין עאאשה, אישה אמיצה שאיבדה את בעלה בקרבות על כיבוש הכפר והמשיכה להיות פעילה לאומית גם במחנה הפליטים דהיישה שאליו הגיעה לאחר העקירה, לבין עץ התפוז . יום נפילת הכפר תואר על ידו כך : "עאאשה הביטה בחצר המסגד, שם התקבצו האנשים . הגברים הלוחמים התחילו גם הם להגיע לשם ולהביא את החללים . דמם של החללים התערבב בדמעות התפוזים ובטיפות 285 אחד הנופלים היה הילד חוסיין, בנה של עאאשה, אשר הגשם" . נהרג בעת ששיחק על אחד מעצי התפוז . פיאד' תיאר את ילדה של 286 התפוזים הם עאאשה כ"חתן נצחי על עץ התפוז בכפר אל-חרם" . בבחינת מקור לנוסטלגיה לאדמה ולמולדת שאבדו, ובה בעת גם מקור לכמיהה לשיבה וסמל להמשכיות היחס הרומנטי למולדת . ההדרים הפלסטיניים, בעיקר אלה של יפו, היו מוטיב מרכזי בתכני העיתונות הפלסטינית מאז היווסדה ועד עצם היום הזה . אם לפני הנכבה התיאור של הענף הכלכלי הזה היה מעורב בהיבטים 287 הרי שלאחר 1948 העניין הפך בעיקרו לנושא סמליים ולאומיים, סמלי הכרוך בזיכרון הדינמי ש...  אל הספר
רסלינג