150 עמלה עינת הצעות לשינויים טקטיים אני חושבת שמשרד החינוך צריך להקצות משאבים בשביל מורה עזר בכיתה, ולא רק בחינוך המיוחד . מורה כזה צריך לעקוב אחרי כל ילד ולשים אצבע על הקשיים שלו ועל היכולות הטובות שלו ולהבין איזו עזרה לימודית ורגשית הוא צריך לקבל, כדי שאף ילד לא יצטרך לחכות כמוני עד סוף כיתה ז' כדי להגיע לאבחון, ועד למכללה כדי שיסבירו לו מה יש לו . מה שלא עשו איתי ועם ההורים שלי אף פעם למרות שהיו לי אין-סוף מורים, מחנכים ויועצות . ( 2 ) ראשית-ראשית-ראשית, שיפסיקו לחשוב שפותרים את הכול עם הניר של ההתאמות ועם הריטלין . צריך דבר ראשון לתת לילדים האלה ליווי קבוע, גם אינדיווידואלי וגם קבוצתי . שלא ירגישו כל כך לבד ושיראו שיש עוד אחרים כמוהם . שירגישו שיש להם עוגן להיאחז בו . ( 21 ) אני חושבת שצריך לתת לתלמידים כמוני תמיכה רגשית רבה, סוג של מעגלי תמיכה מעבר לעזרה הטכנית, שיופנו לתסכול, לאכזבה העצמית, לדימוי העצמי ולייאוש . וראשית, צריך להסביר לתלמידים כמונו וגם להורים שלנו מה יש לנו . ( 4 ) כיום יש פער ענקי בין מה שמורים חושבים על מה שקורה לתלמידים שלהם ובין מה שקורה להם באמת . בעיקר הם לא...
אל הספר