100 עמלה עינת אפס סובלנות אליי . אני זוכר מאוחר יותר שהייתי מעלה חום לפני מבחנים, ואני זוכר את החרדות תמיד ואת ההרגשה שאני לא יכול להשתלט על התנועה הרצופה של היד כשאני כותב, ואת זה שכל הזמן אני עסוק במחשבות המפחידות של מה שיהיה איתי כשאגדל, של איך אסתדר כשאגדל . אימא שלי הכריחה אותי אז להעתיק מחברות בלילות, כי היא כעסה על זה שהכול היה מפוזר אצלי באי סדר על דפים . אלה היו החוויות שלי בבית הספר היסודי . עשו לי אז כל מיני אבחונים, לא בגלל הבעיות שהיו לי בלימודים, אלא בגלל הבעיות שהיו במשפחה, שחשבו שהם השפיעו על ההתנהגות שלי, בין השאר - הפרעות שינה ומצב רוח רע . בתוך כל זה עשו גם אבחונים ששייכים להפרעת קשב ולליקויי למידה ומצאו מה שמצאו . נתנו לי ריטלין, אבל זה לא עזר, להפך, היו לזה תגובות לוואי לא טובות, אז הפסיקו את זה . איך שלא יהיה, אף אחד לא הסביר לי כלום על כל זה, ואני זוכר שהרגשתי כל הזמן כאילו אני מתחת למים, כאילו אני חולה באיזו מחלה, כאילו יש עליי איזו קללה, כאילו יש לי גלי חשמל שמשתוללים במוח ושאני לא יכול להשתלט עליהם . השתדלתי מאוד . עד היום אני נחנק ומרגיש עם הלשון בחוץ ואיך הר...
אל הספר