לשרת אותו ואת עירו ואת מלכותו, וכעסתי מאוד על הקולות שכמעט שכנעו את חזקיה להצטרף למרד נגד אשור . משהו בתוכי רצה לנבא חורבן לירושלים, כמיכה, ואם לא חורבן אז לפחות אובדן של מעמדה המיוחד בעיני ה' . אבל כצאצא לבית דוד וכתושב ירושלים למדתי עם השנים לאהוב את העיר ואת המקדש . וידעתי כי גם אם העמים ימצאו חיי נצח בקיר מואב, אין מפלט לעמי אלא בירושלים . רק היא תיוותר ליהודה כמלונה במקשה, בלשונו של עמוס שהצגתי כשלי . מצד אחד, ה' בחר בירושלים, איווה למושב לו ; מצד אחר עושים לעיר עוול כשמנצלים את העובדה הזאת כדי להכריז שאין לעבוד את ה' במקום אחר ושיש להפוך את מה שהייתה פעם עבודת הלב ממש של חקלאי יהודה לכעין מס ומעשר המעשיר את העשירים על חשבון העניים . במיוחד חרה לי אובדן הקדושה האמיתית שחשתי בבמות שבטבע ובשערי העיירות הכפריות ובמדבר . מקדש מפואר בירושלים אינו יכול למלא את החלל שנוצר באובדנה . לכן תשמעו סתירות בנבואותיי משנות הנדודים שלי בעירום בעניין ירושלים : מצד אחד ה' מביט ממעונו שבירושלים על חורבן העולם ומקבל שי מאשור ב"מְקוֹם שֵׁם ה' צְבָאוֹת הַר צִיּוֹן" ; ומצד אחר לא יהיה זה על חשבון עבודת ה...
אל הספר