לגבי התבוסה של אבא בבית שמש ועל כך שהוא צועד לירושלים כאסיר של יהואש מלך ישראל, הפקידה אימא את תכשיטיה בידי קרוב משפחה, והוא נתן לה קבלה . כשאימא ואבא גורשו ללכיש ועוזיהו הומלך בירושלים במקום אבא, מובן שאימא נטלה עימה את הקבלה . לא היה הרבה חומר קריאה בלכיש, והשובר ההוא היה ספר הקריאה הראשון שלי . גדלתי על העכסים והשביסים והשהרונים הללו . הייחוד שבדברי הנבואה הראשונים שלי לא היה אפוא בקטלוג התכשיטים, אלא בתוכן . אני חשתי צרימה, מעין תחושה עילאית, תחושה אלוהית, תחושה, שאני מאמין בכל ליבי, שניטעה בי על ידי ה' אלוהי ישראל . כל חיי דמיינתי את ירושלים כמקום קדוש יותר מן הבמה בלכיש, מקום טהור יותר . לא ציפיתי שירושלים תהיה שקטה מלכיש, אבל קיוויתי שכל שאון העיר יהיה קול מהיכל ה' אלוהי ישראל, ולא שאון עליזים וסאון סואן בדם . קיוויתי למשפט, והינה מִשְׂפָּח . את תחושותיי המדויקות תיארתי בנבואה ההיא, ולא אחזור עליהם כאן . כאן אני רוצה רק להעיר מספר הערות אשר לדרך שבה תפסתי אני את התחושות המתעוררות ואת השירה היוצאת מפי, שאותה דקלמתי ברבים ללא הכנה יתרה . כי נבואתי הראשונה, כמו גם רוב נבואותיי לאחר...
אל הספר