הצטברות ידע ולמידה מערכתית מקומית מסדר גבוה וללא הנוקשות של האחריות הכוללת שאינה מאפשרת להסתגל לשינויים חיצוניים ופנימיים . פיתוח מודל כזה מחייב פרידה מן המודלים האידאליים הקודמים שהוצגו כאן ומן הצורך בשליטה תנועתית ומקצועית מרכזית . מודל כזה מהווה גם נסיון ייחודי ומענין להתמודדות עם דילמת הגודל בתחום הבעייתי של מתן שרותי רווחה . אלא שאליה וקוץ בה : כדי להוביל את המערכת אל פתרונות כאלה דרוש כוח תנועתי או אזורי אשר כבר גיבש לעצמו תפישה מערכתית כזאת . לפחות באזור אחד, שער הנגב, שבו קיימת חשיבה מערכתית יותר מפותחת גם בתחומים אחרים ) כלכליים וחינוכיים ( אכן אפשר לזהות את תחילתו של תהליך כזה גם בתחום שרותי הרווחה . יש לשער שאי פיתוח תפישה כזאת עלול לקדם את התהליך שציינו כבר בפתח הדברים : שחיקה מתמשכת במערכת החברתית המקומית והארצית והתחזקות מודל הרווחה כמתכון לטיפול בבעיות אישיות וחברתיות, ללא שינוי מבני במערכת הקיבוצית . דרך זאת מחלישה את הפתרון לקוטן : הקיבוץ הבודד הופך לגורם שולי בפתרון בעיות אישיות וחברתיות מורכבות והאזור על המערכות השונות שלו הופך ליחידה הלומדת באופן מערכתי . דהיינו גם ...
אל הספר