סיפורי דייגים

בחיפזון . מהר, מחר . המשכנו לעבוד עד הבוקר . באנו לחוף, תלינו את הרשתות, מתחנו אותם מעמוד לעמוד על מנת שיתייבשו ונוכל לנקות אותן מעשבים . בתשע שכבנו לישון, אני ויתרתי לפעמים על ארוחת הבוקר, כל כך עייף חייתי . "ישנתי עד שדוידוב בא להעיר אותי צוחק, בשעה חמש אחרי חצהריים . אכלנו, סידרנו את הרשתות, לבשנו מעילי גשם, שהבחורות תפרו לנו בבית מבד ערבי, ואנחנו שימנו אותם בשמן פשתן . זה הגן בפני רטיבות . אחר כך הפלגנו שוב לאגם . "דוידוב היה שמרן . דבק בשיטות שלו . כשהוא עזב אותנו ) הוא עזב כי הערבים איימו עלינו ( כבר הספקנו ללמוד הרבה בנושא הדיג והסתדרנו בלעדיו . מוסה יאבו למד אצל ערבי ממלחה לזרוק 'שבכה' . ] רשת שיחיד עובד בה [ . מולקה למד בטבריה להתקין רשתות . אחרי שדוידוב הלך, חיפש מולקה שיטות הקלח . למשל בשיטת חאמבטן . אצל דוידוב אסור היה שהעין של הרשת תיקרע, והוצאת כל דג מחרשת גזלה המון זמן . מולקה אמר, 'לא נורא שתיקרע עין . הבנות יתקנו' . גם התקנת רשת חדשה משתלמת . החישוב שלו הצדיק את עצמו . במקום חמש או שש רשתות, זרקנו שלושים עד ארבעים רשתות . ברור שזה השתלם . מולקת ביטל את הדפיקות במקלות, ...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית