פרק שני את דרכה העצמאית ) משלטון ספרד ( ב 0 : 18 ואשר הנהיגה ב 1875 את 'חוק ההגירה וההתיישבות' ) חוק מס' 817 ( , כדי להאיץ את אכלוסה ואת התפתחותה . במשך מעט יותר ממאה שנים, מגיבוש החוקה הראשונה של מדינה זו ) ב 1853 ( ועד ,1960 נכנסו בשעריה, עלמנת להישאר, יותר מ 5 מיליון מהגרים, ובהם רבבות יהודים . חלקם כוונו להתיישבות חקלאית במסגרת המושבות שהקים הברון מוריס דההירש . 2 בתקופת השיא השתרעו מושבות אלה על פני 6,000 קמ"ר וישבו בהן יותר מ 100,000 יהודים, שהתפרנסו מחקלאות . כמה מושבות מסוג זה הוקמו גם בדרום ברזיל . לאחר מלחמת העולם הראשונה, ועם סגירת שערי ארצותהברית להגירה המונית, באמצע שנות העשרים, גברה נדידת היהודים למדינות אמריקה הלטינית, בעיקר מפולין, ובהמשך לכך גם מארצות מרכז אירופה ) שהנאצים החלו להשתלט עליהן ( . מגמה זו נתקלה בהתנגדות לא מעטה בארצות היעד, על רקע משברים כלכליים זמניים והתעוררויות לאומיות גוברות והולכות, וכתוצאה מכך הוטלו בשנות השלושים והארבעים מכסות שהגבילו קשות את ההגירה היהודית . פגיעת המכסות נמשכה גם לאחר תום מלחמת העולם השנייה והתבטאה בסגירת השערים בפועל בפנ...
אל הספר