מדבר וגלות

34 פרק 1 המהגרים היהודים מאירופה תיארו את נוף הארץ כשומם ועזוב ולעתים קרובות התייחסו אליו כאל ‘מדבר׳, ׳שממה׳ או בצירוף המקראי ‘מדבר שממה׳ . החלת מושגים אלה על מגוון רחב של שטחים בעלי מאפיינים פיזיים שונים מצביעה על המגמה להבליט את מצבה הקשה של הארץ יותר מאשר לספק תיאור ריאליסטי של נוף מסוים . תופעה זו בולטת בתיאורי הארץ בפי המתיישבים הציוניים בסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 . בסיפור מסעו של ההיסטוריון והסופר זאב יעבץ בארץ בשנת ,1888 הוא מתייחס להתפשטות דיונות החול כגורם שעלול להפוך את חוף הים ל׳מדבר שממה׳ . 29 יהודית הררי כותבת על מסעותיה כאישה צעירה ב- ,1904 ומתארת את עמק זבולון כ׳שומם ומלא ביצות, מדבר-חולות לבן׳ . 30 הסופרת נחמה פוחצ׳בסקי, בתיאור מסעה לגליל ב- ,1908 מתייחסת לדרך שעוברת ב׳מדבר שָמֵם׳ . 31 הנוסעים היהודים מבטאים את כאבם לנוכח חלקי הארץ השוממים ומציינים כי ‘ארצנו היתה בִּצה׳ . 32 גישה זו רווחה בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- ,20 אך העלונים החינוכיים בהוצאת הקרן הקיימת לישראל המשיכו להציג את המדבר כנוף המסמל את חורבן הארץ גם לאחר הקמת המדינה . כך, לדוגמה, עלון 33 גם של...  אל הספר