ג. מונימוס

הציניקנים 89 משורר הקומדיה, מזכיר אותו . ( 83 ) על כל פנים, באחד ממחזותיו, ב סייס , אמר כך : ( א ) : הָיָה חָכָם אֶחָד, הוֹי פִֽילוֹן, אִישׁוּשְׁמוֹ מוֹנִימֽוֹס, דֵּי אַלְמוֹנִי . ( ב ) : הוּא זֶה עִם הַתַּרְמִיל ? ( א ) : תַּרְמִילִים, אֱמֶת, שְׁלֹשָה ! בְּרַם שׁוּם פִּתְגָּם, חֵי זֶוְס, הוּא לֹא אָמַר כְּמוֹ'דַּע אֶת עַצְמְךָ' אוֹשְׁאַר מֵימְרוֹת שְׁגוּרוֹת : כִּי לִפְנֵיהֶן הוּא הִתְקַדֵּם, זֶה הַקַּבְּצָן הַמְּרֻשָּׁל . הֵן כָּל סְבָרָה, 296 טָעַן, אֵינָהּהִיא אֶֽלָּא שַׁחְצָנוּת רֵיקָה . מונימוס נעשה מחמיר במאוד מאוד, עד כי בז לכל מה שהוא בגדר דעה וביקש בכל נפשו את האמת . הוא חיבר 297 וכן על מזמורים קלילים, מהולים ברצינות סמויה, 298 הדחפים , יצירה בשני ספרים, ו פְּרוֹטְרֶפְּטִיקוֹס . 296 הקיניקנים יצאו נגד כל סממן של יוהרה ושחצנות ( ביוונית ςοφῦτ [ tūphos ] ) . השוו לעיל סעיפים 7 ( אנטיסתנס ) , 26 ( דיוגנס ) , ולהלן 86 ( קראטס ) . 297 באשר על כן יש רואים בו ממציא סגנון הכתיבה המשלב רצינות והיתוליות : νοιολέγοδυοπσ ( spoudogeloion ) . סגנון זה היה אופייני לקיניקנים ובו, בלשונו של ש...  אל הספר