"ספר האמונות" [ 489 ] בדברים אלה ביטא ר' שם טוב את היסוסיו ולבטיו של אוטודידקט בודד – לא היתה בידיו מסורת מוסמכת, לא היה לו רב, הוא לא השתייך לחוג כלשהו ולא היו לו חברים להיוועץ בהם ; הוא גם לא זכה לחיזיון עליון או להשראת רוח הקודש . מקורותיו היחידים היו הספרים, הן ספרי הקודש הן כתביהם של "חכמי ישראל", כלומר המקובלים שקדמו לו . מטרתו היתה "לקרב אל השכל" את הסוגיות הכרוכות בתורת הנפש, והוא ביקש מן הקורא שאף אם לא יקבל את דבריו לא יבטל את אמונתו אלא יאשים אותו, את המחבר, שלא הצליח לפרש את הדברים . לאחר התנצלות זו הסביר ר' שם טוב את מטרתו הפולמוסית, שהיא כנגד המתפלספים : ואינני צריך לחזור ולהאריך מי הביאני עד הלום, כי ידוע כי הדאגה הגדולה מחִצי המתפלספים הבודים על יי ועל תורתו דברים אשר סותרים אותה הם הרהיבֻני, שאם הדבר כאשר סברו בנפש היותה הכנה למושכלות, ועל דרך שנכתב לא נשאר לנו תורה אבל הוא סכלות . והרוצה לחבר בינם ובין מהתורה רוצה לחבר שני הפכים בנושא אחד . והאמת למי שלבו דואג בקרבו, גם "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה" ( משלי ה ג ) , כי זה טבע המינות המושך הלבבות, ישב במארב חסר...
אל הספר