פרק עשירי [ 456 ] האדם בין החכמה והסכלות והנאה והמגֻנה . אך יש לחפש ולהתבונן באי זה דרך יגיע האדם אל החכמה והמדע ואיך ישתלם, ואם צריך דבר אחר לשלמותו, כי גם המדע וההשכל הם כמו הרוחנים המשוללים מחֹמר, ואם צריך אל דבר אחר, כיצד ( שם ) . ר' שם טוב משתמש בנוסחאות שגורות המוכרות לכל משכיל בן זמנו, והקורא משפטים אלה יכול להסיק שלפניו עוד חיבור שגרתי שמציג את מעלותיה של ההשכלה הפילוסופית ואת הדרכים להשיגה – אך בכך לא די, ובמשפטים הבאים הוא כולל בתמונה החיובית של החכמה את גדול הפילוסופים, אריסטו בכבודו ובעצמו : אומר אני הצעיר כי מתפלספי יון מארסטו החכם רבו של אלכסנדר המלך הגדול, ראש חכמי יון, הנקרא בספר דניאל "מֶלֶךְגִּבּוֹר וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב" ( דניאל יא ג ) . מן החכם הזה רבו, ומשנהו למטה, כל אנשי שקול דעתם, רוצה לומר שנמשכו בדעותיהם ואמונותיהם אחר חקירתם ודעתם, הסכימו כי תכלית שלמות האדם לחקור ולדרוש בנמצאות . וכאשר יעלו בידו ויורשמו בשכלו על האמת, כי זה אפשר בחוק האדם השלם ביצירתו בכח הדברים כאשר ישתדל השתדלות רב, יתיחד בשכל הפועל ויצא שכלו לפֹעל, זה תכלית שלמותו ( שם ) . ר' שם טוב מייחס...
אל הספר