ח. הבריאה בצלם ומצוות פריה ורביה

ר' יוסף אשכנזי [ 141 ] דו-מיניותו של האדם הוא הנושא הבא בהקבלה בין האדם הארצי לבין דמותו בעולם העליון : ואמר "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אותָם" ( בראשית א כז ) . זכר ונקבה רומז אל תפ' [ ארת ] ברוחה הקדוש ואל עט' [ רה ] בנפשה הקדושה . "בָּרָא אותָם" – רומז אל אדם וחוה, נשמת זכר מן הזכר ונשמת נקבה מן הנקבה . 62 אמנם ייחודם במלת "ברא", אמנם "ברא" רומז אל הכח הנעלם . וביאור זה, כי למעשה וחקיקות של העט' [ רה ] , התפ' [ ארת ] ביחסו אל מעשיה תשוב נעלם . וכן הבינה למעשה התפ' [ ארת ] ולמעשה העט' [ רה ] , והם שלש מעלות . והמבין זה ידע, כי דמות ומעשה ויצירה ובריאה ושם אלהים הנזכר באלו מדברים בעדו, כלם נזכרים ומיושבים הדברים על מתכונתם ( שם, עמ' 149 – 150 ) . אין המחבר מפרש את דבריו במלואם, אך ככל הנראה הציור המוצג הוא של יסודות הזכר והנקבה הגנוזים בצורה נסתרת בספירת בינה ובספירת תפארת, ויוצאים אל הפועל וניגלים בעטרה . 63 הוא נמנע מאמירה מפורשת שעל פיה שניות זו משמעה זיווג בעולם העליון, ומסתפק באמירה כי "ייחודם במלת ברא" . בעקבות ספר הבהיר הוא מייחס את מקור הזכר – האדם – לזכר בעולם העליון, ומקור הנקבה...  אל הספר