פרק שמיני [ 338 ] לפיכך א"ת "שָׂדְךָלֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ" ( על פי ויקרא יט יט ) , ולפיכך כו' . חטא כלאיים מייצג את החטא הקדמון, את הזוהמה שהטיל הנחש הקדמוני בחוה העליונה שהיא ספירת שכינה, המכונה "שדה העליון" . ומי שחוזר על חטא זה "נמצא מחריב העולם" . היבט אחר של אותו חטא מובא בהמשך הדברים, שוב "על דרך הקבלה" : 113 ועוד על דרך הקבלה הנני פותח כו', דע שענין כלאים מכל העשבים כל עשב ועשב נאצל מכח ידוע בשמים מעשר ספירות בלימה שהוא יחוד אלהינו . ואם יזרע כלאים יבא לפעמים שיבא עשב שהוא נאצל מכח מדה שהוא למעלה מחבירו ( הרב' מעניק ) מאותו עשב שהוא למטה ממנו הרבה, ונמצא שנותן פגם במרכבה ומחריב העולם, לפיכך ציונו י"א ( = יי' אלהינו ) מצוה זו לטוב, כו' . עד כאן טעמי מצוה זו בדרך הפשט ובדרך הקבלה, ומצוה זו נוגע כלפי מעלה, לפיכך ציונו שלא לזרוע אלא מין במינו כדי שישפיעו כל כח וכח את בת זוגו מבן זוגו והאל ברחמיו יזכינו וכו' . החטא שבזריעת כלאיים לפי הפירוש השלישי הוא ביצירת ערבוביה : לכל עשב יש מקור עליון שממנו הוא נאצל, ומי שזורע כלאיים מערבב מקור תחתון במקור...
אל הספר