פרק שישה עשר 468 על ייצוג משותף, ובסופו של דבר החליטו נציגי בורדו להפריד את האינטרסים שלהם מאלו של האשכנזים . בתוך ארבעה שבועות כבר התקיימה באספה הלאומית הצבעה על דרישתם . בישיבה הזו ( 1790 . 1 . 28 ) ייצג אותם בכישרון רב אחד הבולטים והחזקים בין הצירים, הדוכס והבישוף של אוטן ( Autun ) בבורגונדי, שרל מוריס דה טלירן ( 1838 – 1754 Talleyrand, ) , שבשם ועדת החוקה הוא תמך בעתירתם לאשרר את זכויותיהם הוותיקות . כמעט שני שלישים מן הצירים, שלוש מאות שבעים וארבעה, הצביעו בסיומו של הדיון על ההחלטה שמעניקה אזרחות 2 "המאסף" פעילה לספרדים, לפורטוגזים וליוצאי מחוזות האפיפיור באביניון . התעלם מן ההפרדה בין העדות היהודיות והבליט את ההישג חסר התקדים שבחוק ההתאזרחות, אבל בעיתון שהדפיס שפאייר במץ לא הוסתרה תחושת העלבון העמוק לנוכח ההחלטה שהותירה את יהודי אלזס ולורן מאחור . אמונתו בעקרונות החירות של המהפכה לא נפגמה . ואולם לדעתו "עבור היהודים במחוזות האחרים 3 ההחלטה להעדיף את היהודים הספרדים שפיצלה את היהודים היה זה ביזיון" . בצרפת נגעה רק לפחות מעשרה אחוזים מתוכם ( כשלושת אלפים וחמש מאות, ובהם כאלפיים יהו...
אל הספר