פרק חמישה עשר 432 ישראל" . אך נראה שהמנצח האמיתי היה דווקא מנדוזה, שנראה ישוב על הקרקע, מתייסר, יורק דם ומטופל בחמלה על ידי רב המצביע השמימה וגבר יהודי אחר כאילו היה בן דמותו של ישו המורד מהצלב . מאחוריו הופיע בתחריט לא אחר מאשר הלורד גורדון השקוע בלימוד התלמוד, ופני שניהם עטורי זקן כדי שלא יטעו בזהותם היהודית . כתבות, ציורים ובלדות המחישו לקהל הסקרן את מה שהתרחש בזירה, ובדרך כלל באהדה רבה למנדוזה . השירים שחוברו אז על גורלו של גורדון והמרתו המפתיעה ליהדות התחרו בחרוזים על היריבות שבין המפריס למנדוזה "כוכב ירושלים" . בלדה שהופצה ברחובות העיר לאחר הניצחון של מנדוזה בקרב השני ( 1789 . 5 . 6 ) השתמשה אומנם בדימויים עוינים ליהודים ( מנדוזה בעל "האף של משה" ) , אך בעיקר שמה ללעג את "או דיקי [ ריצ'רד ] , דיקי שלי", "המתחזה" שהתרברב בכוחו אך לבסוף הובס כמו גולית שהוכרע על ידי דוד . "איזו בושה נוראה" להיכנע ל"יהודי המקולל הקטן מדיוק פלייס ( Duke Place ) " ( ראו אחרי 2 עמוד 320 , איור מס' 11 ) . מלבד העניין הגובר בחדשות סנסציוניות מה שהצית את הדמיון בדעת הקהל היה אכן קרב הראווה הפיזי שבין גבר נ...
אל הספר