חלק ג : מרן אי ש הק בל ה 338 כפי שגרס פרופ' ישראל מ' תא - שמע המנוח, יצירתו ההלכתית של ר' יוסף קארו נועדה לציבור יהודי מעדות שונות, ומשום כך היא הפכה לשולחן שממנו שאבו ושואבים את אורח החיים היהודי המסורתי עד עצם היום הזה . לדעתי, דינמיקה תרבותית זו נכונה במידה מסוימת גם ביחס ליצירותיהם הקבליות של הרמ"ק והאר"י . קורדובירו הציע סינתזה בין הספרות הזוהרית לשכבותיה והקבלה הספרדית, מצד אחד, ובין סוגי קבלה שלא היו ידועים כל כך בין מקובלי ספרד שלפני הגירוש – הקבלה הנבואית והמגיה הטליסמנית – מצד אחר . האר"י מיזג מסורות ומנהגים אשכנזיים עם הבסיס הזוהרי הרחב שהתקבל אצלו כיצירתו של רשב"י . העושר שצמח מסינתזות אלה הוא חלק מסוד התקבלותן . יחד עם מקובלים אחרים, כגון ר' שלמה הלוי אלקבץ, ר' חיים ויטאל, ר' אלעזר אזכרי או ר' אליהו די וידאש, יצרו שני המקובלים הללו את תקופת הזוהר – תרתי משמע – של המרכז הרוחני בצפת . ואולם, שלא כשני המקובלים הללו, שקבלתם היא 'יומית' בעיקרה ( מלבד מנהג תיקון חצות של האר"י ) , הרי שר' יוסף קארו היה מקובל 'לילי', דהיינו שההתגלויות שזכה להן מישויות עליונות, רובן בעלות אופי נשי,...
אל הספר