פרק א : מבוא 177 כאמור בדורות קדומים, באה לידי ביטוי אקטואלי בהבחנה ההיררכית שהבחין מרן בין חכמי דורו לבין חכמים 'ראשונים' ; הבחנה זו היא שעמדה ביסוד תפיסתו המתודולוגית ב'בית יוסף' וב'שולחן ערוך' . בהמשך הקדמתו ל'בית יוסף' כתב : ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברו' [ ת ] , כי זהו התכלית להיות לנו תור' [ ה ] אחת ומשפט אחד . וראיתי שאם באנו לומר שנכריע הדין בין הפוסקי' [ ם ] בטענו' [ ת ] וראיו' [ ת ] תלמודיות, הנה התוספות וחִדושי הרמ"בן והרש"בא והר"ן ז"ל מלאי' [ ם ] טענו' וראיות לכל אחד מהדעו' [ ת ] , ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענו' וראיות ? ! ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרי' [ ם ] , הררי אל, להכריע ביניהם ע"פ ( = על פי ) טענות וראיות לסתור מה שביררו הם, או להכריע במה שלא הכריעו הם ? ! כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם, כ"ש ( = כל שכן ) להתחכם עליהם . ולא עוד אלא שאפילו היה איפש' [ ר ] לנו לדרוך דרך זו, לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכ' [ ה ] ביותר . ר"י קארו ציין כאן לכמה מן החשובים שבפרשני התלמוד אשר חשפו, הם וחבריהם, את סך כל המשמ...
אל הספר