פרק שישי 270 אם כן, נראה שיש למקם את האירוע שאליו מכוונת האגדה במהלך שנת 68 . בשלב זה הגיעו כוחותיו של אספסיינוס מהצפון למרכז הארץ, ואילו בירושלים השתלטו הקנאים על העיר . על פי המתואר במלחמת היהודים, הקנאים מנעו מתושבי העיר לצאת ממנה, ומצב העניינים מזכיר מאוד את המתואר בגרסאות השונות של סיפור יציאת יוחנן בן זכאי : מדי יום חמקו מהקנאים רבים וברחו ( מירושלים ) . היה קשה להימלט, כי בכל דרכי היציאה מן העיר הוצבו משמרות, וכל מי שנתפס [ שם ] נרצח — ללא שים לב לנסיבות — בהנחה שהוא בורח אל הרומאים . אך למי שנתן שלמונים הותר ללכת, ורק זה שלא היה בידו לשלם נחשב לבוגד . כתוצאה מכך קנו העשירים את מנוסתם בכסף, ורק העניים נטבחו . בכל הדרכים היוצאות מן העיר נערמו הגוויות ערמות ערמות [ . . . ] [ הקנאים ] נסחפו לאכזריות כה רבה, עד כי לא הקצו חלקת אדמה לקבורה, לא לנרצחים בעיר, ולא לנרצחים בדרכים [ . . . ] הם הניחו לגוויות להירקב בשמש, על קבורת קרוב משפחה ועל עריקה הוטל עונש אחד — מוות [ . . . ] דברים אלה נודעו לאספסיינוס מפי הבורחים [ שבאו אליו ] . אף על פי שהמורדים שמרו על כל דרכי היציאה מן העיר, והרגו...
אל הספר