פרק ראשון 86 110 המנורה והשולחן הללו, של חפצי אומנות, כפי שמתאר אותו יוסף בן מתתיהו עצמו . שככל הנראה לא נעשה בהם שימוש פולחני בזמן קיומו של המקדש, היו בעלי חשיבות דתית שולית למדיי בעיני היהודים, ודאי בעיני טיטוס והרומאים, והם ראו בהם רק שלל יקר ורב-רושם . במהלך הדורות הטריד גורלה של מנורת המקדש אנשים רבים, יהודים ושאינם יהודים . המנורה שהוצגה במקדש השלום אבדה בראשית ימי הביניים באחד מגלי הכיבוש והביזה שידעה העיר רומא . 111 אולם מקום הימצאה, הממשיך להעסיק הרפתקנים, עיתונאים, חוקרים ופוליטיקאים, כנראה אינו בעל חשיבות רבה : המנורה המדוברת לא הייתה ככל הנראה המנורה שניצבה בהיכל ונרותיה הודלקו בידי הכוהנים מדי יום ביומו . המנורה המקודשת אבדה כנראה בקיץ שנת 70 לסה"נ יחד עם ההיכל שבו שכנה . טיטוס השכיל להשיג מנורה נאה ומרשימה כדי להציגה בטריומף, אך סביר להניח כי הכלי המסעיר את דמיונם ואת רגשותיהם של המבקרים בשער טיטוס עד עצם היום הזה לא היה הכלי הפולחני המקודש . מקובל לראות בתיאור שרפת המקדש אצל יוסף בן מתתיהו דוגמה מובהקת כיצד ההיסטוריון המודרני יכול לזהות את האמת ההיסטורית מבעד למגמתיות ול...
אל הספר