81׀ משוח ררות הזאת מתרחשת במצבים שבהם הסיכון גבוה, כשהעבודה או הביטחון שלהן מוטלים על הכף . חוסר התגובה רק מחמיר את המצב ואף הופך אותו למסוכן יותר : עד שהן מרגישות שחזרו לגופן, היד שלו כבר מתחת לחצאית שלהן, העבודה כבר ניתנה למישהו אחר, או שהן הסכימו לעשות משהו שלא באמת רצו לעשות . והן לא מבינות למה זה קורה להן גם במצבים שבהם הסיכון נמוך ביותר — למשל, כשהבחור שמכין להן קפה שואל אם הן פנויות — ולמה הן לא יכולות לחזות מראש מתי ההיאלמות הזאת תכה בהן . נשים מבולבלות מתוודות בפנַי שהן אינן יודעות איזו גרסה של עצמן תגיע לפגישה נתונה . האם הפעם תגיע הארנבת שקופאת מול אור הפנסים, שתצליח לגרד את עצמה מרצפַּת חדר הישיבות אבל מיד תירמס שוב — זו שממלמלת לעצמה רעיון מבריק מאחורי ספל הקפה, ואז הבחור שיושב לידה חוזר על דבריה וקוטף את כל הקרדיט ? או שתגיע האמזונה חסרת הפחד שמחזיקה את החדר בכף ידה באפס מאמץ, ושבזכות המחשבה הלוגית והכריזמה שלה אי אפשר לסרב לה, והצוות שלה מוכן לרכוב איתה עד הגיהינום ובחזרה ? בכל מקום עבודה יש גברים שאוהבים להסביר דברים לנשים ולספק להן פרשנות בלי שהתבקשו לעשות את זה . אז ל...
אל הספר