מדינה יהודית אחת | 114 ואכן, עד היום המילה העברית למתגייר זהה למילה המופיעה בטקסט המקראי . אך בחומש דברים ( י', י"ט ) נאמר : "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" . בהקשר הזה הפירוש של "גר" לא יכול להיות "מתגייר", שכן יהודים במצרים לא המירו כולם את דתם . אף שאינני חוקר מקרא, אני יכול להציע ש"גר" כאן פירושו אדם בודד או כזה שאינו מכיר את סביבתו . מספר תיאולוגים קראו מכאן צו מקראי לישראל לאהוב פלסטינים כ"גרים" . זוהי קפיצת מדרגה לוגית, משום שהפלסטינים, בעוד שהם אוכלוסיית מיעוטים בישראל, בקושי נחשבים למיעוט באזור וקשה לטעון שאינם מכירים את סביבתם . אולם בכל זאת חלה כאן סמכות תנ"כית מסוימת . חומש ויקרא ( י"ט, ל"ג – ל"ד ) מציע הבחנה חשובה בין היותו אזרח לבין היותו "גר" : וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ . כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּלוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם . כאן התנ"ך מכיר בבירור בכך שבארץ ישראל ישנם יהודים שהם "אזרחים" וישנם "גרים" ש"גרים איתכם בארצכם"...
אל הספר