43 | יסודות הכלכלה הישראלית ויורדין לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו מה שראוי לו ליתן" ( מתנות- עניים ז', י' ) . למעשה, התלמוד הירושלמי הפך כמעט לחלוטין את הפסוק "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָבְּרִיבוֹ", כשפירש אותו באופן מצמצם : "בריבו אין אתה מטהו אבל מטהו אתה במתנותיו" ( ירושלמי פאה, סוף פרק ד ) . לפי התלמוד הירושלמי, אם בעל שדה קיים את חובתו לתת מתנות לעניים מהתבואה שלו, ויש חשש שהעניים באו ולקחו יותר ממה שמגיע להם, במקרה של ספק מטים את הפסיקה לטובת העניים . הכבוד הסגולי של העני התורה מצפה מבעל נכסים, בשעה שהוא קוצר את יבולו השנתי להיות רחב לב כלפי מי שבא לשדהו, עבד ועמל לקחת מעט לקט, שכחה ופאה . במקרה זה, דווקא העמדת העני ל"משפט-שדה" על מה שליקט בעמל כפיו ותוך חשיפת פניו, תפגע בכבוד הסגולי ( dignity ) של העני . לדעתי, המקור לדרישה מבעלי היכולת להכיל את מצוקתם של מי שחיים על הקצה הוא הסיפור של מגילת רות . המגילה פותחת בפסוק תמים למראה המתאר את תקופת ההתרחשות : "וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים", אך פורש באופן טעון בתלמוד הבבלי : "איזה דור שכולו הבל ? הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים…...
אל הספר