ריפוי עצמי׀ 99 שלא קרה זה שנים . בד בבד התחלתי בעצמי טיפול פסיכואנליטי שכלל מפגש או שניים בשבוע, כדי להעשיר את עבודתי כפסיכותרפיסטית, והתחלתי לחקור צלקות של טראומות ילדוּת ששכחתי מזמן . הטיפול עזר לי לראות עד כמה בעייתית היתה הדינמיקה במשפחה שלי — איך המשפחה שלי הוציאה "מחוץ לגדר" כל מי שלא השתייך ליחידה המשפחתית, והתאמצה כל כך להציג חזות הרמונית ומאוחדת כלפי העולם החיצון, בעודה מתקיימת למעשה במעגל היזון חוזר של חרדה ופחד . יכולתי להבחין בקושי של אמי להראות חיבה ואהבה אמיתיות, כתוצאה מחיי מחסור — לא רק חומרי אלא גם רגשי ורוחני — שיצרו הוריה אשר בעצמם לא הביעו אהבה מעולם . יכולתי להבחין במנגנוני ההגנה שלי — הניכור, הפרפקציוניזם, המאמצים להקהות את תודעתי — כתגובות מותנות לטראומה שאמי העבירה לי מהכאב המושרש עמוקות בתוכה . התובנות האלה היו קשות ומעיקות . לא היה לי מקום שבו אוכל לאחסן אותן . ולכן התחלתי לעורר מהומות עם לולי — ליזום מריבות, להדוף אותה ממני, ואז להתחרפן אחרי שהיא הסתלקה . זה היה אותו דפוס התנהגות שאימצתי שוב ושוב במשך שנים רבות בקשרים הזוגיים האחרים שלי : תנועה מעגלית בין נית...
אל הספר