טראומות קטנות׀ 253 התפתחותי, כי מן הסתם קיימת שונות רבה בין בני האדם . כיום רוב העמיתים שלי מסכימים שתיאוריות בדבר שלבים התפתחותיים הן יותר בגדר קווים מנחים מאשר אמות מידה חקוקות בסלע, אם כי אנחנו רגילים כל כך להשתמש באבני דרך התפתחותיות עד שהן עלולות ליצור רמות גבוהות של חרדה . הורים, יותר מכולם, עלולים לפתח עניין כפייתי בציוני דרך כאלה, מסיבות מובנות, אך חלק מהילדים פשוט מציגים סימנים מסוימים רק כשמתחשק להם ! אפשר לראות את התופעה הזאת גם בתום הילדות — ברוב התרבויות קיימת השקפה רווחת שלפיה מבוגרים "אמורים" להגיע להישגים מסוימים בזמנים מוגדרים בחייהם . אם לא עברנו את אבני הדרך הבלתי נראות הללו, התחושה ש"פספסנו" עלולה להפוך לטראומה קטנה בפני עצמה, כשאנחנו מביטים באנשים אחרים וסבורים שהם "תפסו את הפרינציפ" איכשהו . בשלב זה אני רוצה להכיר לכם את פרֵיָה, צעירה מקסימה שבאה אלי לקראת יום הולדתה השלושים : אני יודעת שזה טיפשי, אבל המחשבה על זה שאהיה בת שלושים ממלאת אותי אימה — אני מרגישה שלא עשיתי בעצם שום דבר עד עכשיו ואני אפילו לא יודעת מה אני אמורה לעשות, לא בתחום העבודה, לא בשאלה אם להישאר...
אל הספר