08׀ מג ארול המצב הקיומי שמתאפיין בתחושת ניכור מעצמנו, וכיצד ביכולתנו להשתחרר ממצב הקהות הזה . מטופל חדש בא אלי כשכתפיו שחוחות, עיניו נעוצות ברצפה וקולו נטול חיוניות . נוח לא רצה להיות בקליניקה שלי, כפי שאמר בעצמו, אבל : שתיתי בירה עם אחד החברים הכי ותיקים שלי והוא אמר לי שאני חייב לעשות משהו . הוא אמר שהוא מרגיש לא בנוח כשהוא יושב איתי, כאילו הוא שותה עם מישהו זר . שיהיה לי בריא, הוא ממש אמר בפירוש שהוא דואג לי . אז הנה אני פה . אני לא יודע מה עוד להגיד לך . יש אנשים שנכנסים לקליניקה שלי, מתחילים לשתף עוד לפני שהספקנו להגיד שלום ולא מפסיקים עד לתום השעה שלהם . לעומתם, אחרים מתקשים לתאר במילים את מה שעובר עליהם — ונוח השתייך לקבוצה השנייה . אף על פי כן, נוח בכל זאת ציין ברגע של מרחב ודממה ( מסוג הרגעים שבהם נעשה חלק גדול מהעבודה הטיפולית ) : "את חושבת שאני בדיכאון — אני לא בדיכאון . אני אינטליגנט מכדי להיות בדיכאון . " זוהי אפוא הנקודה שבה התחלנו את מסענו המשותף . מלבד העובדה שישנה עדיין סטיגמה סביב ענייני בריאות הנפש — עברנו כברת דרך נאה בשיחה על בריאות נפשית בחמש עד עשר השנים האחרונות...
אל הספר