פרק 10 : לחלוק את חוויית המוות המשותפת׀ 167 והייתי מדוכדכת כל הזמן . והוא לא היה כזה . הוא לא היה מדוכדך . הוא סוג של המשיך בחיים . " אמיליה אומרת, "בזמנו לא היה לי שום מידע על חוויות מוות משותפות," אבל מאז היא הרבתה לקרוא והיום היא מאמינה שמה שקרה שם היה חוויית מוות משותפת . אחותה, שָרמן, שנכנסה לחדר כשטום מת, בטוחה בכך באותה מידה . "אף אחד לא ישכנע אותי שהחוויות האלה לא קרו, או שהן היו רק הזיות . " אמיליה אומרת שהיא שקלה לשתף את משפחתה ואת חבריה בחוויותיה בהלוויה של טום, אבל החליטה לא לעשות זאת, מחשש שאנשים אחרים יפרשו לא נכון את דבריה, וגם כי לא רצתה להיות במצב שתיאלץ להגן על עצמה או להצדיק את האמת שלה למה שקרה . על האופנים שבהם חוויית המוות המשותפת שינתה אותה, אמיליה אומרת, "אני כבר לא מסוגלת לנהל שיחות בטלות . " היא גם מאמינה בכל לבה "שהנשמה של טום ממשיכה . היום אני לגמרי מאמינה שכולנו נשמה של מודעות, שהיא נצחית, והנשמה הזאת הגיעה לכדור הארץ מסיבה מסוימת, ארוזה בגופים שלנו, בני תמותה . אני מאמינה שהנשמה שלנו היא חלק מאהבה נצחית עמוקה שהיא כול-יודעת וכול-אוהבת, שממנה כולנו באים ושא...
אל הספר