268 דני גליק בגוף שלנו המודעות נמצאת דווקא במוח, ולא בקיבה או ברגליים, שאינן יודעות לעבד מידע . רוב ההחלטות שמתקבלות במוח נוגעות להפעלת הגוף, אבל חלק מהן מתייחסות להפעלתו של המוח עצמו : המוח מחליט לאיזה מידע ראוי להקדיש את המשאבים היקרים שלו . זהו המנגנון של תשומת הלב - ולמעשה צריך לקרוא לו "תשומת מוח" : מנגנון שבו מערכת עיבוד מידע קובעת במה היא עצמה תעסוק . האם מודעות חייבת לכלול מנגנון של תשומת לב ? מודעות כוללת וודאות פנימית - כשאני מודע למשהו, אינני יכול להטיל בכך ספק . הסיבה לכך היא שאני יכול להפנות אליו את תשומת הלב : אם אני יכול להפנות את תשומת הלב לתחושה, אז אין לי ספק שאני חש אותה ; ומצד שני, אם אין לי ספק שאני חש אותה, הרי ממילא כבר הפניתי אליה את תשומת ליבי, כדי להכיר בכך שאיני מטיל בה ספק . כלומר, יש קשר בין המנגנון של תשומת הלב לבין העובדה שאיני מטיל ספק בקיומה של התחושה שלי - ולכן, לקיומה של מודעות . אם כך, כדי שמערכת תהיה מודעת, היא צריכה לעבד מידע ולשלוט במנגנון של תשומת לב . אבל אין זה מספיק . בפרקים הקודמים הגדרנו את המודעות כיכולת להתנהג באופן גמיש ותכליתי ; ובפרט - ...
אל הספר