142 | החינוך לטבע : משנת יהושע מרגולין אומרות : ״נשל הפרי – ומה לי ולגזעי ומה לי ולשוכי״ ( ביאליק, ״צנח לו זלזל״ ) . העלים מצהיבים ומאדימים, אודם של שקיעה טבוע בהם . יטיילו הילדים בין שורות הגפנים, ובאין אומר ודברים יספגו לתוכם את ריח הסתיו שבכרם . יקלטו את הצבעים ויתנו בסליהם מעליהם הצבעוניים של השלכת . ואם יזדמנו להם פה ושם פֶּרֶט [ גרגרי ענבים בודדים שנשרו מן האשכול בשעת הבציר ] ועולֵלות [ אשכול ענבים מאוחר שנותר על הגפן ] – ישימו גם אותם בכליהם . בכרם השקדים נגמר כבר קטיף השקדים, רק אי-פה אי-שם מציץ שקד בודד מבין העלים ההולכים ומצהיבים, הולכים ונושרים אחד- אחד . ילקטו הגננות והמורים עם הילדים את פירות השכחה האלו, ייקחו גם מעלי השלכת של השקד וישימו בסליהם . לעומת זאת בכרם הזיתים רב השפע . האילנות טעונים עלים ירוקים מכסיפים ופירות מבשילים . ינוחו הילדים בצילם של הזיתים ויסתכלו בהם . יבקשו מהם לפני הפרדה מתנה : ענפים מספר על פריים הבשל . הזית הוא פרשת לימוד בפני עצמה . בודקים את פרי הזית, את הציפה הרכה השופעת שמן ואת הגלעין הקשה כאבן, טועמים את הציפה המרה, מפצחים את הגלעין ומגלים את ת...
אל הספר