טקסט דו־קולי

187 ראשונית, אין כל דרך ממשית לבחון את מידת העיבוד הספרותי שנעשה בהם . עם זאת, מהשוואת התיאורים בספר עם הגרסאות העיתונאיות המוזכרות לעיל, ברור שזֵליג הנהיג ב“שיטוטים“ מידה רבה של ארגון התוכן ועריכתו : המסַפר בגוף ראשון עובר מדיבור עקיף לדיבור ישיר וחוזר חלילה ; לפעמים זֵליג דולה מתוך השיחה שורה של אפוריזמים מפי ואלזר, למשל בסוף הפרק על הטיול מ- 16 במאי 1943 . בתוך כך הוא תר אחר משפטים בני קיימה וראויים לציטוט : ב- 1944 הוא מפרסם אסופה קטנה שכותרתה “על אושר האומללות והעליבות“, ומציג אותה בגב עטיפת הספר כ“מיטב קטעי ההרהורים בספריו של ואלזר — חוכמה שקטה של משורר אמיתי“ . גם בזה ניכרת שאיפתו של זֵליג לקנוניזציה העתידית של יצירתו של ואלזר . ואכן, לרגל יום הולדתו המאה של ואלזר ב- 1978 מתפרסם קובץ של התבטאויות נבחרות מאת ואלזר בעריכת פוֹלקר מיכֶלס תחת הכותרת “קריאה זעירה, הרהורים מתוך ספריו ומכתביו“ . ואולם כשזֵליג מצטט את ואלזר, הוא גם פועל כעיתונאי שמבקש לשדר אותנטיות על ידי נקיטת “נעימת המקור“ . בתוך כך הוא מתרגם את דבריו של ואלזר לגרמנית צחה, אבל משאיר לפעמים בפיו ניסוחים בלשון מדוברת או ...  אל הספר